פסק-דין

 

לפניי בקשה לצו קיום צואה אחר המנוח ט.פ.א ז"ל מיום ***** והתנגדות לקיומה של אותה צוואה.

רקע והליכים

1.                  המדובר בצואה בעדים, שנערכה יום לפני פטירת המנוח, אשר נפטר לבית עולמו ביום *****. המנוח, יליד 1933, נפטר בהיותו אלמן, לאחר שרעייתו ד.ט. ז"ל נפטרה ביום ******

2.                  הבקשה לצו קיום צוואה הוגשה ביום ***** ע"י מר ש.א., אחד הזוכים על פי הצוואה. על פי הצוואה ציווה המנוח את זכויותיו בדירה בחלקים שווים, למר ש.א. ולאחיו מר ש.א.א. את יתרת רכושו ציווה המנוח, על פי הצוואה, לאימם של השניים, הגב' ש.ט..

3.                  את ההתנגדות לבקשה לצו קיום צוואה הגישה גב' ל.ז., בת דודתו של המנוח, כיום בת 87. לדבריה, היא ואחיה ס.ה. הינם קרובי משפחתו היחידים של המנוח ויורשיו על פי דין.

בהתנגדות נטען כי נסיבות עריכת הצוואה, יום לפני פטירת המנוח, הינן תמוהות ביותר. נטען כי המנוח, שהיה חולה בסרטן הקיבה בשלב סופני, היה במצב פיזי ומנטאלי קשה נוכח מחלתו, ובמועד עריכת הצוואה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה. כן טענה המתנגדת כי הצואה נעשתה תחת השפעתם הבלתי הוגנת של הזוכים על פי הצוואה, אשר ניצלו את מצבו הקשה של המנוח והשפיעו עליו השפעה פסולה ובלתי הוגנת.

            בהתנגדות נטען כי המתנגדת, שהייתה בקשר טלפוני עם המנוח, שוחחה עימו בימים הסמוכים לפטירתו והוא שיתף אותה במצבו הבריאותי הקשה ונשמע מדוכא עד מאוד ובמצב נפשי ירוד ביותר. לטענת המתנגדת, נוכח מצבו הגופני והנפשי הירוד ובשל גילו של המנוח בעת עריכת הצוואה (78), מן הראוי היה כי רופא מוסמך יבדוק את מצבו הבריאותי והמנטאלי ויאשר את יכולתו לעשות צוואה וכדבר הזה לא נעשה.

4.         בתגובה להתנגדות טענו המשיבים כי למרות מצבו הפיזי של המנוח שהלך והתדרדר, המנוח היה צלול בדעתו, עירני, תיקשר עם הסובבים אותו, תיכנן את מהלכיו בקפידה, ידע מה הוא רוצה, ואיש לא יכול היה להשפיע על רצונו והחלטותיו. היוזמה לעריכת הצוואה הייתה של המנוח והיא נחתמה בביתו רק בשל חולשתו הפיזית. צוואת המנוח משקפת את רצונו ואת עומק הקשר והאהבה שחש למשיבים, אותם ראה כמשפחתו האמיתית לכל דבר.

5.         על פי תצהירה של משיבה 3, היא הכירה את המנוח משנת 1993, עם עלייתה לישראל, אז עבדה כעוזרת בבית המנוח ורעייתו. בשנת 1995 היא החלה לעבוד באונ' בן גוריון במחלקה למחקרים קליניים. בתצהירה תיארה המשיבה 3 את הקשר החם שהלך והתהדק בין משפחתה לבין המנוח ורעייתו ואת העזרה והתמיכה שקיבלה מבני הזוג במהלך השנים. קשר זה הלך והתהדק לאחר פטירת רעייתו של המנוח בשת 1998. לדבריה, בשנת 2007 צירף אותה המנוח כשותפה מלאה בחשבון הבנק שלו. בנוסף, לכל אורך השנים, הוא תמך בה ובמשפחתה גם מבחינה כלכלית.

לדבריה, מרגע שנתבשרו על המחלה הנוראית, התאגדה כל המשפחה סביב המנוח. משך כל תקופה זו היא לא נתקלה בבן משפחה של המנוח שהתעניין במצבו. בהיותה רופאה המכירה את המערכת, הפעילה את כל הקשרים והמאמצים לסייע למנוח להגיע למומחים הטובים בתחום מחלתו. לדבריה, המנוח נפגש ביתו עם אונקולוג ביום 10.4.2011. משהתוודע המנוח למצבו הקשה הוא לא היה מעונין לעבור טיפולים או ליטול תרופות מאריכות חיים.

6.         משיב 1, בתצהירו, תיאר גם הוא באריכות את הקשר ההדוק בין משפחתו לבין המנוח, ואת הסיוע והתמיכה שהעניק המנוח למשיבים מאז עלייתם לישראל ועד פטירתו. כך למשל, בשנת 2002 העניק המנוח למשיב 1 את רכבו אך המשיך לשאת בהוצאות החזקתו ובשנת 2009 העמיד לרשותו רכב חדש. המשיב 1 הוסיף וציין כי כחודש לפני שנפטר לקח אותו המנוח לבנק וביצע העברה לחשבונו בסכום של 300,000 ש"ח. לדבריו, כמעט עד יומו האחרון המשיך המנוח לטפל ברכבים של המשפחה ובסידורים אחרים של המשפחה. 

סעיף 36 לתצהיר - זמן קצר לאחר פטירת המנוח זימן עו"ד בר דוד את המשיבים למשרדו והודיע להם כי המנוח הותיר צוואה בה הותיר למשיבים את רכושו.

משיב 3 צירף  לתצהירו, בין היתר, תיעד בנקאי על כך שבשנת 2007 ביקש המנוח לצרפו לחשבון הבנק שלו.

7.         דר' ש' בתצהירה כתבה כי כשבוע לפני פטירת המנוח הציעה לו במחלקה לסיעוד מורכב ב"בית לב" שם היא עובדת, והוא אמר שיחשוב על כך. לדבריה, יום לפני פטירתו של המנוח היא ביקרה בביתו. המנוח היה שכוב במיטה בחדר ולאחר כמה דקות התיישב בכורסא בסלון בעזרת המשיבה 3 והם ישבו די הרבה זמן בסלון. במהלך השיחה היא שוב הציעה למנוח להתאפשז ב"בית לב" אך הוא אמר שלא נשאר לו הרבה זמן והוא מעדיף למות במיטה שלו. דר' ש' הצהירה כי אין לה ספק, גם בתוקף מקצועה ומומחיותה, כי באותה פגישה המנוח היה צלול בדעתו, דיבר לעניין, התמצא והכיר את כל הסובבים אותו, אף שהיה חלש פיזית.

8.         דר' ז' - העוסק ברפואה פליאטיבית ומנהל אוספיס בית בנגב - כתב בתצהירו כי כחודש לפני פטירת המנוח התקשרה אליו המשיבה 3 וביקשה כי יערוך ביקור בית למנוח כדי לעמוד על מצבו ולהדריך אותה כיצד לטפל בו. בשבוע האחרון לחייו הוא ערך אצל המנוח שלושה ביקורי בית ושוחח לא מעט עם המנוח. הביקורים התמקדו במתן כדורים להקלה על סבל. לדבריו, ביקר את המנוח ביום 13.4.2011 בשעות אחה"צ-ערב. המנוח היה חלש פיזית אך עדיין תיקשר איתו, היה בהכרה מלאה, ואמר שמרגיש כי סופו קרב. דר' ז' הצהיר כי מתוך היכרותו עם המנוח, לו היה מתבקש ביום 13.4.2011 לאשר כי המנוח כשיר מבחינה מנטלית לחתום על מסמכים, היה מאשר זאת ללא ספק.

9.         המתנגדת עתרה לקבלת צו המופנה למרכז הרפואי סורוקה, לקופת חולים כללית ולמרפאת הכאב של דר' רוני פלג לקבלת תיקיו הרפואיים של המנוח.

בהסכמת הצדדים, ניתן ביום 13.3.2012 צו המופנה לגורמים הרפואיים שפירטה המתנגדת, המורה להם למסור לבית המשפט את כל החומר הרפואי המצוי בידיהם בנוגע למנוח.    

בדיון ביום 24.9.2012 מסר ב"כ המתנגדת כי מסתבר שאין בנמצא מסמכים רפואיים לגבי המנוח, מלבד מסמך מיום 22.3.2011 בו מדווח לרופא המשפחה שמדובר במחלה ממארת. המנוח לא התאשפז בבית חולים ואין שום תיעוד רפואי מהתקופה הרלוונטית.

נוכח האמור הודיע ב"כ המתנגדת כי בשלב זה אין טעם למנות מומחה מטעם בית המשפט. הוא ציין כי ייתכן שאחרי שיעידו הרופאים שטיפלו במנוח בהתנדבות ויימסרו אילו תרופות ניתנו למנוח, יהיה בסיס לחדש את הבקשה למינוי מומחה רפואי.

            משכך נקבעו התובענות לשמיעת הוכחות. במהלך ההוכחות נשמעו עדויותיהם של העדים לצוואה - עו"ד א.ב.ד. ועו"ד י.ה., וכן עדויות הצדדים והעדים מטעמים.

10.        עו"ד ב.ד. סיפר בעדותו כי המנוח התקשר אליו וביקש ממנו להגיע אליו הביתה. הוא סיפר לו שהוא לא מרגיש טוב. עו"ד ב.ד. פגש בו פעמיים, ביום 12.4.2011 ולמחרת, למיטב זכרונו בשעות הבוקר. לטענתו ערך את הצוואה באופן מקוצר, לאחר שהמנוח הבהיר לו שאין לו הרבה זמן וזה מה שהוא רוצה. עו"ד ב.ד. סיפר כי המנוח ביקש להסדיר באמצעותו גם קבורה אזרחית לצד רעייתו ז"ל.

עו"ר ב.ד. העיד כי המנוח היה ישוב על כורסה. הוא סיפר כי חתם על הצואה על גבי תיקייה עם כריכה כחולה. בתיקיה היו מסמכים שקשורים בנכס.

עו"ד ב.ד. העיד כי נושא נוסף שעליו ביקש המנוח ייעוץ היה קשור לחקיקה בעניין חולה הנוטה למות, "כן טיפולים או לא טיפולים". על פי עו"ד ב.ד. המנוח ידע שימיו ספורים.

עו"ד ב.ד. העיד כי עבור כל הפעולות שביצע קיבל מהמנוח תשלום בשיק.

טענות המתנגדת

13.        המתנגדת טוענת כי במועד עריכת הצוואה היה המנוח במצב פיזי ונפשי קשה מאוד. עורך הצוואה, עו"ד בר דוד, הגיע לביתו של המנוח, הבין שימיו של המנוח ספורים, ראה כי המנוח אינו במיטבו והוא מרותק לכורסא, וראה שליד המנוח היו תרופות. בנסיבות אלה היה על עוה"ד לכל הפחות לבקש מרופא אובייקטיבי לחוות דעתו ביחס לכשירות המנוח לערוך צוואה וזאת לא נעשה.

            לטענת המתנגדת דין הצוואה להיות בטלה, שכן במועד עריכתה ואף בסמוך לכך, מצבו הרפואי של המנוח היה קשה מאוד, המנוח לא ידע להבחין בטיבה של צוואה. המתנגדת מדגישה כי מאחר שהמנוח לא אושפז בבית חולים ולא טופל במרפאת קופת חולים לא היה בנמצא תיק רפואי של המנוח לגבי מחלת הסרטן, וביד המתנגדת לא היו נתונים עובדתיים ביחס למצבו הרפואי, זאת עד למועד עדותה של ד"ר נ.ש., במסגרתה באה לראשונה התייחסות לבדיקות מעבדה (ציוני מרקר). במועד זה התגלה לראשונה למתנגדת כי בידי המשיבים היו מצויים כל העת מסמכים רפואיים שהוסתרו ולא הוצגו לבית המשפט, ויש בהם כדי לשפוך אור על מצבו הסופני והאקוטי של המנוח. משיבה 3 גם הרשתה לעצמה לערוך שינויים ומחיקות על גבי המסמכים הרפואיים. כל אלה מעידים על הסתרת עובדות ועל חוסר תום לב.

            נטען כי גב' ג' וגב' א', שהינן עדות אובייקטיביות שאין להן כל עניין בתוצאות המשפט, העידו על תמונת מצב עגומה וקשה של המנוח בסמוך למועד עריכת הצוואה, תמונת מצב השוללת את כשירותו לערוך צוואה. גם על פי עדותו של דר' ז' עולה כי המנוח קיבל משככי כאבים חזקים מאוד (מורפין ונגזרותיו). דר' ז' גם העיד כי לא ניתן היה לנהל עם המנוח שיחות מעמיקות אלא רק ברמה מאוד אופרטיבית. מכאן שבמועד עריכת הצוואה לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה.

            נטען עוד כי בצוואה לא צוין ולו ברמז מדוע המנוח אינו מוריש את רכושו ליורשיו על פי דין ומדוע מצא לנכון להוריש את כל רכושו לאנשים שאין בינו לבינם קרבת דם כלשהי. בכך יש טעם לפגם ויש בו כדי לחזק את עמדת המתנגדת לפיה למנוח לא הייתה גמירות דעת לעשיית צוואה.

            לחלופין טוענת המתנגדת להיפוך נטלים לעניין סעיף26  לחוק הירושה. לטענתה, על המשיבים הנטל הראייתי להוכיח כי מצבו הנפשי והפיזי של המנוח והטיפול התרופתי שיקבל לא שללו ממנו את הכושר לערוך צוואה.

14.        המתנגדת טוענת גם כי הצוואה נעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת של המשיבה 3. לטענתה, המשיבה 3 הייתה שותפה פעילה לעריכת הצוואה. החל מיום 11.4.2011 היא עברה להתגורר בביתו של המנוח. היא נכחה בביתו בשתי הפעמים בהם ביקר עו"ד ב.ד. אצל המנוח.

נטען כי המנוח, שהיה במצב אקוטי וסופני של מחלת הסרטן ותחת השפעת תרופות קשות (מורפין ונגזרותיו) ובמצב נפשי ירוד, היה בימים שקדמו לפטירתו במצב של חוסר אונים, תלוי במשיבה 3 באופן מוחלט וזו ניצלה תלות מוחלטת זו כדי להביאו לחתום על צוואה, שאינה פרי רצונו החופשי של המנוח ואינה משקפת את מלוא כוונתו. נטען כי בנסיבות אלה קמה חזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת ועל המשיבה 3 להוכיח כי הוא לא השפיעה השפעה בלתי הוגנת על המנוח.

            המשיבה עברה להתגורר עם המנוח והפכה בעלת השליטה העיקרית על המנוח, בעודו נזקק לתמיכה תמידית, ובסיוע המשיב 1 ניהלה את ימיו האחרונים של המנוח. במצבו של המנוח, ניתן היה להשפיע עליו, בשל תלותו המוחלטת במשיבה 3.

15.        לבסוף נטען כי בעדותם של המשיבה 3 והמשיב 1 נפלו סתירות מהותיות, היורדות לשורשו של עניין, ויש בכך כדי לפגוע באמינותם ובמהימנותם של המשיבים. סתירות אלה הן ביחס לידיעת המשיב 1 אודות נסיבות עריכת הצוואה, לגבי נסיבות חיפוש  עורך דין לצורך הכנת הצוואה, ולגבי מתן מורפיום למנוח.

טענות המשיבים

16.        לטענת המשיבים, הוראות חוק הירושה לעניין "צוואת שכיב מרע" מלמדות על התנאים המקלים שקבע המחוקק בעריכת צואה למי שנמצא על סף מותו, אם הכשיר המחוקק צוואה שכזה, גם אם נעשתה בעל פה, קל וחומר שיש לתת גושפנקא ולרכך כל מחסום בפני צוואה שנעשתה באותן נסיבות, אבל בכתב ובפני עדים.

            המשיבים מפנים לעדות עורך הצוואה, עו"ד ב.ד., שאין לו כל אינטרס בנוגע למנוח או לעזבונו. עורך הצוואה סיפק תמונה כולל ביחס למצבו של המנוח בעת עריכת הצואה והמניע לעריכתה, כפי שנערכה. על פי העדות, המנוח היה לקוח של עו"ד ב.ד. והיה ביניהם קשר קודם; המנוח הוא אשר יזם המפגש לצורך עריכת הצוואה והוא אשר התקשר והזמין את עו"ד ב.ד. לביתו; המנוח ידע שימיו ספורים; רצונו היה גם לטפל בכבודו האחרון ובסידורי קבורתו; המנוח הוא שהכין וסיפק הנתונים הנוגעים לנכסים ולנהנים על פי הצוואה; המנוח שילם עבור השירות בשיק; המנוח היה צלול במועד עריכת הצוואה.

17.        לטענת המשיבים, מצעד האנשים היו בביתו של המנוח בימים הסמוכים לפטירתו סותר את טענת המתנגדת לפיה המשיבה 3 בודדה את המנוח שלא יוסט מתוכנית הצוואה. מהעדויות מטעם המתנגדת עולה כי למנוח היה קשר רופף עם קרובי משפחה ועם גב' א'. העדים מטעם המשיבים העידו, מנגד, על הקשר המיוחד בין המנוח לבין המשיבים, קשר שנמשך עשרות שנים. שנים רבות לפני מותו צירף המנוח את המשיבים לחשבונותיו, תמך בהם והעביר אליהם במשך השנים כספים, מתנות ועזרה. העדים ובהם רופאים, שהעידו מטעם המשיבים, העידו על מצבו המנטאלי של המנוח במועד עריכת הצוואה. כל העדים העידו ממקור ראשון והתרשמות בלתי אמצעית מהמנוח. מעדויות אלה ניתן היה להתרשם שהמנוח היה אדם דעתן, מחושב, קפדן, בעל לב רחב, אשר תכנן צעדיו בקפידה, גם לאחר לכתו ובכל הנוגע לרכשו. זמן רב לפני פטירתו כבר דאג לצרף את המשיבים לחשבונותיו, ביצע העברות כספים אפילו לקרובת המשפחה גב' פ.ג. ונראה בעליל שצפה את הנולד. העדויות שוללות את הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת ועולה מהן כי הצוואה משקפת את רצונו החופשי האמיתי של המנוח.

דיון והכרעה

18.        המתנגדת טוענת לשתי עילות לבטלות הצוואה - העדר כושר לצוות (סעיף 26 לחוק הירושה) והשפעה בלתי הוגנת (סעיף 30 לחוק הירושה). אפתח בטענה השנייה - היות הצוואה בטלה  מחמת השפעה בלתי הוגנת.

            ככלל, רצון המצווה הוא המכריע לעניין תוקפה של הצואה. זאת, אם אמנם משקפת הצוואה את רצונו האמיתי. בעניין זה נקבע בסעיף 30(א) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, כי " הוראת-צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי-הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה".

            בהתקיים התנאים הצורניים הדרושים לצוואה על פי חוק הירושה, מניח החוק כי הצוואה היא כשרה, והנטל להוכיח התקיימותן של עילות הבטלות המנויות בסעיף 30(א) לחוק מוטל על המבקש לבטלה. אמת המידה היא מאזן ההסתברויות. יחד עם זאת, הפסיקה הכירה בכך שקיים קושי בסיסי להוכיח השפעה לא הוגנת על אדם שאינו בחיים. עמד על כך כב' השופט אור באחת הפרשות, בציינו:

" אשר לתוכנן של הראיות בדבר השפעה בלתי הוגנת, עלינו לזכור כי במסגרת הטענה של השפעה בלתי הוגנת, אנו דנים בשאלת הגורמים והמניע לעריכת צוואה, לאחר שהמצווה הלך לעולמו. בשלב האמור קיים קושי בסיסי בגביית עדויות ישירות בדבר נסיבות עריכת הצוואה והטעמים לעשייתה. המצוה אינו יכול להעיד. הנהנה הוא נוגע בדבר, אשר הערכת עדותו מחייבת מטבע הדברים זהירות רבה. פעמים רבות גם מי שערכו את הצוואה או היו עדים לעריכתה הם נוגעים בדבר, אף אם אינם זוכים על-פיה, או שאין בידם מידע רב בעל ערך. בשל כך, בדרך-כלל לא ניתן להגיע למסקנה ישירה בדבר המניעים והגורמים שהביאוהו לעשות את הצווה אשר עשה ולהורות בה את שהורה.

התוצאה היא, ועל כך עמדה הפסיקה פעמים רבו, כי הראיות לעניין קיומה של השפעה בלתי הוגנת הן, בדרך-כלל, ראיות נסיבתיות. ... ראיות נסיבתיות אלה עשויות לבסס את מה שכינה חברי השופט מצא "אבני-בוחן", המסייעות לבית-המשפט בהכרעה אם הצוואה בנסיבות מקרה מסוים נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת. בין השאר, מדובר בראיות נסיבתיות בדבר מצבו הגופני או הנפשי של המצווה בתקופה שבה נערכה הצוואה, בדבר מידת תלותו בזולת, בדבר קשריו עם אנשים אחרים, בדבר אופי יחסיו עם הנהנה על-פי הצוואה, או בדבר מידת המעורבות של הנהנה בעריכת הצוואה..." (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813, 848). 

ובמקום אחר פסקה כב' השופטת ד' דורנר:

" ---בפסיקה נקבע, כי תלות מוחלטת של המצווה בזוכה יוצרת חזקה עובדתית, לפיה הצוואה נערכה מחמת השפעה לא הוגנת, דבר המעביר את הנטל על המבקש את קיום הצוואה, לסתור חזקה זו (ע"א 423/75 בן נון נ' ריכטר, פ"ד לא(1) 371, בע' 378). ...

הנסיבות המקימות חזקה עובדתית בדבר השפעה לא-הוגנת, כפי שנקבעו בפסיקה, רחבות יותר מאלו הקבועות בחקיקה. תלות מוחלטת של המצווה בזוכה או באדם המעוניין בטובתו, היא נסיבה חשובה, אך לא יחידה. ניתן לראות כראיה לכאורה להשפעה בלתי-הוגנת גם מעורבות בעשיית צוואה, אשר לא הגיעה לכדי השתתפות בעריכתה, כנדרש בסעיף 35...

נוכח מצבו הפיזי הקשה וחולשתו הגדולה של המנוח, שהיה ככל הנראה כבר מרותק לכורסה, לא ברור כיצד עליו בידיו להכין מסמכים ולהניחם על הדלפק (שאינו צמוד לכורסה). לא ברור גם מדוע - אם אכן הכין המנוח בעצמו את המסמכים - הוא השאירם על הדלפק ולא מסר אותם בעצמו לעו"ד ב.ד. שכן אם המנוח עדיין יכול היה להתהלך בכוחות עצמו במועד עריכת הצוואה, ניתן היה לצפות כי ימסור את המסמכים ישירות לעו"ד ב.ד.

34.        יתרה מכך, בצוואה מופיעים מספרי תעודות הזהות של שלושת הזוכים על פי הצוואה. עו"ד ב.ד. לא מסר הסבר מניח את הדעת בשאלה כיצד הגיעו לידיו מספרי תעודות הזהות של הזוכים. כשנשאל מהיכן קיבל את פרטי הזוכים ותעודות הזהות השיב: "אמרתי שהוא השאיר לי הכל על הדלפק (העד מעיין במסמכים שברשותו אותם קיבל בזמנו מהמנוח). פה אני לא רואה את זה, אני רואה רק מסמכים של הבית" ובהמשך: "אם אני לא טועה, הושארו לי מספרי תעודות זהות בכתב יד, אני לא זוכר בוודאות, אבל הכל הוכן במעטפה. המסמכים היו בפנים, ומספרי תעודות הזהות היו מעל. אמרתי לו שאני מבקש שיהיו לי תעודות הזהות. אני לא יודע למה זה לא נשמר בתיק. מדובר בתכולת תיק שהוצאתי לשמרדף. יכול להיות שהמסמכים במשרד ואוכל להביאם. הבאתי את התיק של הבקשה לצו. אני אוכל לבדוק במשרדי מה יש לי" (עמ' 9 לפרוט'). עו"ד ב.ד אישר בעדותו כי אילו קיבל את מספרי תעודות הזהות לצורך עריכת הצואה זה היה נשמר אצלו.

חרף האמור, לאחר מסירת עדותו לא המציא עו"ד ב.ד. לבית המשפט מסמך שקיבל מהמנוח עם רישום מספרי תעודות הזהות. על רקע דברים אלה, לא ניתן שלא לתהות האם מי מהמשיבים הוא שהכין עבור עו"ד ב.ד את המסמכים, ובפרט את מספרי תעודות הזהות של הזוכים.

35.        גם שאלת התשלום לעו"ד ב.ד אינה נקייה מתהיות. התשלום עבור עריכת הצוואה נעשה כביכול על ידי המנוח, באמצעות שיק של המנוח. יחד עם זאת, המשיבה 3 עצמה אישרה שכתב היד בשיק אינו כתב ידו של המנוח והיא אינה יודעת של מי הכתב (עמ' 45 לפרוט').

36.        בנוסף לכך, התגלו סתירות בדברי המשיבים בקשר לידיעתם אודות עריכת הצוואה ביום 13.4.2011.

בתצהיר שהגיש המשיב 1 לרשם לענייני ירושה הוא כתב: "אני לא יודע כיצד נערכה הצוואה ובאילו נסיבות. זמן קצר לאחר פטירת המנוח זימן אותנו עו"ד ב.ד למשרדו, הוציא את הצוואה מתיק והודיע לנו כי פ' ציווה להוריש לנו רכוש על פי צוואתו" (סעיף 5 לתצהיר מיום 12.9.2012). משיב 1 גם העיד כי לא הכיר את עו"ד ב.ד לפני פטירת המנוח (עמ' 35, שר' 29 לפרוט'). 

והנה, מעדותו של המשיב 1 בבית המשפט עלה כי הוא ידע בוודאות שהביקור של עו"ד ב.ד אצל המנוח יום לפני פטירתו היה לשם עריכת צוואה. לטענתו, יצר קשר עם עו"ד ב.ד לאחר פטירת המנוח בזכות כרטיס ביקור של עו"ד ב.ד שהיה על השולחן. זאת, הגם שלדבריו לא שוחח עם המנוח בעניין צוואה בשבוע האחרון לחייו (עמ' 32, שר' 24 לפרוט') והגם שלדבריו המנוח שוחח איתו בעניין עורך דין כחודש לפני פטירתו (עמ' 34, שר' 9 לפרוט').

על רקע זה, לא ברור כיצד ידע המשיב 1 בוודאות שהפגישה של המנוח עם עו"ד ב.ד. יממה לפני פטירתו הייתה בעניין צוואה ולא בעניינים אחרים שהעסיקו את המנוח, כגון הליכי הקבורה או זכויות החולה הנוטה למות. לא ברור כיצד הסיק בדיעבד שדווקא במעמד זה ערך המנוח צוואה ולא בהזדמנויות קודמות. שהרי לדברי המשיב 1, המנוח נתן לו להבין בעבר שיוריש למשיבים את ביתו. כיצד ידע אם כן המשיב 1 כי המנוח לא ערך צוואה קודם לכן, וכי הפגישה עם עו"ד ב.ד נועדה למטרה זו?

37.        יש לזכור גם כי לפי העדות של המשיב 1, המנוח התכוון שנים לפני פטירתו להוריש את רכושו למשיבים. כן עולה מעדותו ומהתיעוד שצירף, כי כמה שבועות לפני פטירתו העביר המנוח למשיבים ***** ו-**** סך של 300,000 ש"ח. המשיבים גם צורפו לחשבונות בנק של המנוח. מעדויות המשיבים מתקבל הרושם כי המנוח היה אדם שידע לנהל את ענייניו ואף סייע לאחרים לטפל בעניינים בירוקרטיים ובהתנהלות מול הרשויות. נוכח כל הדברים האמורים, מפתיע כי המנוח - ככל שביקש להוריש את נכסיו למשיבים - לא הכין צוואה מבעוד מועד - ולמצער מיד כשנודע לו על המחלה הקשה וחשוכת המרפא. מפתיע כי המנוח - שעשה פעולות משפטיות וכספיות שונות לטובת המשיבים - נמנע מלעשות צוואה אלא בשעותיו האחרונות.

            בנוסף, עדותו של המשיב 1 כי לא ידע שהמנוח הכין צוואה ביום 13.4.2011 ורק שיער זאת אינה מתיישבת גם עם עדותה של אמו, המשיבה 3, אשר העידה כי עו"ד ב.ד אמר לה שהוא החתים את המנוח על צוואה והיא גם סיפרה על כך לבנה א' (עמ' 43 לפרוט').

מכל האמור מתקבל הרושם כי המשיב 1 ידע בזמן אמת כי ביום 13.4.2011 הגיעו עורכי דין אל המנוח לצורך הכנת צוואה. העובדה שניסה לטשטש זאת מדברת בעד עצמה.

בנוסף יצוין כי התגלו אי התאמות בין האמור בתצהיר המשיב 1 לרשם לענייני ירושה (סעיף 6 לתצהיר מיום 12.9.2012) לבין עדותו בבית המשפט, בקשר לפניה לעו"ד ס'. משאומת המשיב 1 עם סתירה זו, הוא לא ידע ליישב בין דבריו בתצהיר לפיהם הפניה לעו"ד ס' הייתה ביוזמתו, לבין דבריו בעדותו, לפיהם הפנייה לאותה עורכת דין הייתה ביוזמתו של המנוח. ההסבר היחיד שסיפר היה "יכול להיות שהתבלבלתי". בלבול זו מוסיף לתהיות לגבי נסיבות הפנייה לעורך דין לצורך עריכת הצוואה, עניין שנותר לוט בערפל. 

38.        כל פרט מן הפרטים האמורים, כשלעצמו, אולי לא היה בו כדי לאשש מעורבות של המשיבים בעריכת הצוואה. אך בשעה שמצרפים את כל חלקי התמונה - החל מיצירת הקשר עם עו"ד ב.ד. דרך נוכחות המשיבה 3 בדירת המנוח ועד לניסיונו של המשיב 1 "להרחיק" את עצמו מעניין הצוואה - מצטיירת תמונה לא נוחה של מעורבות המשיבים בעריכת הצוואה.

מעורבות זו אינה מגעת לכדי לקיחת חלק בעריכת הצוואה, במובן סעיף 35 לחוק הירושה, אך היא מהווה ראיה נסיבתית המסייעת בהכרעה אם הצוואה נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת.

39.        בסיכום הדברים, במקרה דנן, כמו במקרים רבים אחרים, אין בפני ראיה ישירה לכך שהצוואה נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת. יחד עם זאת, הראיות הנסיבתיות מצביעות על כך שהמנוח, שהיה אלמן ערירי על ערש דווי, סבל בימים האחרונים לחייו מחולשה קשה מאוד, היה נתון במצב של חוסר אונים ותלות מוחלטת במשיבה 3. הצוואה נחתמה בביתו, כשהוא מרותק לכורסא, ללא יכולת לזוז. עורכי הצוואה הגיעו שעה שהמשיבה 3 הייתה עם המנוח, לאחר שהיא זו שככל הראה יצרה עימם קשר טלפוני. הצוואה כוללת פרטים שלא ברור כיצד הגיעו לידי עורך הצוואה. לבסוף, המשיב 1 ביקש "להרחיק" עצמו ממעמד עריכת הצואה וטען כי לא ידע על נסיבות עריכתה, אך ידע להסיק כי הצוואה נערכה עם עורכי הדין, בביתו, ביום שקדם לפטירתו.

מצאתי במקרה דנן כי מארג הראיות הנסיבתיות שנפרש לפניי מקים חזקה שבעובדה, כי הצוואה נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת של המשיבים או מי מהם על המנוח. חזקה זו לא נסתרה על ידי המשיבים. משכך ועל פי מכלול החומר שהובא לפניי, שוכנעתי כי המסקנה המסתברת יותר היא כי הצוואה נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת ומסקנה זו סבירה יותר ממסקנה לפיה הצוואה לא נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת.

אשר על כן, דין הצוואה להתבטל.

40.        משבאתי לכלל מסקנה כי הצוואה בטלה משום שנערכה תחת השפעה בלתי הוגנת, אין צורך להכריע בטענת המתנגדת כי המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה. אעיר רק כי ספק בעיני אם הורם הנטל מצד המתנגדת להוכחת הטענה, באין חוות דעת רפואית. כן יוער שלא התבקשה הגשתה של חוות דעת רפואית, גם לאחר שהמשיבה 3 הציגה את החומר הרפואי שהיה ברשותה (בדיון מיום 19.2.2013). גם אם ניתן לתהות על כך שהמשיבה 3 הציגה את החומר  רק בשלב מתקדם של ההליך, הגם שב"כ המתנגדת טען עוד בדיון ביום 24.9.2012 כי אין בנמצא מסמכים רפואיים, הרי משעה שהוצגו המסמכים, לא ניתן עוד להצדיק אי הגשתה של חוות דעת בכך שאין בנמצא מסמכים. אכן, מצופה היה כי המשיבים ינהגו בתום לב ויציגו את התיעוד הרפואי שברשותם בפתח ההליך כדי להפיג את העמימות בעניין מצבו של המנוח. לא ברור גם כיצד לקחה לעצמה המשיבה 3 חירות למחוק פרטים מתוך המסמכים הרפואיים, לרבות שם הרופא החתום על מרשם רפואי. אך בכל אלה אין כדי למלא את החסר של העדר חוות דעת רפואית. יש לזכור גם כי מדובר בתובענה לפי חוק הירושה שעילתה אינה סכסוך בתוך המשפחה, על כל המשתמע מכך לעניין סדרי דין, מינוי מומחים והגשת חוות דעת. מכל מקום, נוכח המסקנה כי דין הצוואה להתבטל בגלל השפעה בלתי הוגנת, איני נדרשת לשאלת כשירותו של המנוח לערוך צוואה.

אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה למתן צו קיום צוואה אחר צוואת המנוח פ.א.ט ז"ל מיום 13.4.2011.

המשיבים ישלמו למתנגדת שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 15,000 ש"ח.